<h1>תקון סופרים לרשב"ש — השער התשעה עשר</h1>
<h2>דף נו.</h2>
תנן בפרק קמא דקדושין [כ"ו ע"א] נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף בשטר ובחזקה. ואמרינן בגמרא מנא הני מילי אמר חזקיה דאמר קרא ויתן להם אביהם מתנות רבות עם ערים בצורות אשר ביהודה. ואיבעיא להו אי בעינן שיהו צבורין בה או לא ואסיקנא דלא בעינן צבורין אבל אגב וקני בעינן. כלומר שצריך המקנה לומר לקונה קני האי ארעא וקני אגבה הנך מטלטלין דאית לי במקום פלוני וכיון דאחזיק בהך ארעא קנא להנהו מטלטלי או להנהו זוזי כל היכא דאיתנהו. ואיבעיא להו שדה במכר ומטלטלין במתנה מהו, תא שמע עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו אלמא שדה במכר ומטלטלין במתנה קנה. וכן פסק בשתיהן הרמב"ם ז"ל בפרק ג' מהלכות מכירה [ה"ח]. ומדברי רש"י ז"ל נראה דדוקא אגב הוא דמהני אבל (אם) [עם] לא מהני כלומר דאמר ליה קני הקרקע וקנה המטלטלין עמו. אבל הרא"ה ז"ל כתב (דאם) [דעם] הרי הוא כאגב וכן מטין דברי הר"ן. והרמב"ם ז"ל כתב בפרק ג' מהלכות מכירה [ה"ח] דכל זמן שהמטלטלין צבורין בקרקע לא בעינן אגב, נראה שהוא סובר דכיון שהקנה לו קרקע הויא לו כחצרו (והקונה) [וקונה] לו, ולא נתחוורו דבריו לאחרונים ז"ל דאם איתא דווקא בעומד [בצד] חצרו או חצרו המשתמרת כדאיתא בפ"ק דמציעא [י"א ע"א], וכן כתב הוא ז"ל בפרק ד' מהלכות זכיה [ה"ט]. וגם הראב"ד ז"ל השיג עליו. תנן במסכת פאה בפרק ג' [מ"ו] ומייתי לה בפ"ק דקדושין [כ"ו ע"א] ובפרק לא יחפור [ב"ב כ"ז ע"א] אמר רבי עקיבא קרקע כל שהוא חייב בפאה ובבכורים וכותבין עליו פרוזבול ולקנות עמו נכסים שאין להם אחריות. וכתב בעל העטור ז"ל [מאמר אגב] שמע מינא ארבע אמות דכתבינן לאו דווקא ורבה נמי הוה אקני ליה אגב סיפא דביתיה כדאיתא בפרק קמא דקדושין ובפרק איזהו נשך [ב"מ מ"ו ע"א] ובפרק הגוזל [ב"ק ק"ד ע"ב] ובפרק הספינה [ב"ב ע"ז ע"ב] [ו]ש"מ דפרוזבול ואגב חד דינא אית להו וכי היכי דאמרינן בפרוזבול בפרק השולח [גיטין ל"ז ע"א] מזכה לו בתוך שדהו, ואמרינן נמי השאיל לו המקום לתנור וכיריים כותבין עליו פרוזבול, הכא נמי לענין אגב בשאלה או בשכירות סגי והוא דאחזיק ע"כ. וכן כתב הרשב"א ז"ל בתשובה [ח"א סי' תתקל"ד] דקרקע כל שהוא שאינו ראוי אלא לנעוץ בו מחט מהני, ודבריו מתפרשין מפרק קמא דקדושין [כ"ו ע"ב], וכתב נמי הרב ז"ל דבעינן מקום מסויים כדאמרינן צפונו של זה לפלוני ועמו מאה צאן כדאיתא התם בפרק קמא דקדושין [כ"ו ע"ב], ועוד מדאמרינן בפרק קמא דגטין [ח' ע"ב] [הכותב כל] נכסיו לעבדו יצא (בן חורין) [לחירות] שייר קרקע כל שהוא לא יצא לחירות אלמא דכיון שאינו יכול לברר הקרקע שהקנה לו לא קנה, וכן משמע התם מפרש"י ז"ל והרב אבן מגאש ז"ל, אבל הרמב"ן ז"ל דחה דבריהם בחדושיו שם [גיטין ח' ע"ב] ובפסקיו (וב)פרק הנודר מן הירק [נדרים נ"ו ע"א] בקושיות חזקות כראי מוצק יצוקות. והרשב"א ז"ל גם כן נמשך אחריו בחדושיו ובתשובה ואין כאן מקום להאריך לכתוב ראיותיהם, והרוצה לעמוד על עקרן של דברים יעיין שם בחדושיהם, וכן כתב הר"ן ז"ל בפרק קמא דקדושין [כ"ו ע"א] בשם הרא"ה ז"ל, ולענין אם אין לו קרקע כתב הריא"ף ז"ל (בתשובה) שאין סומכין על קרקע ארץ ישראל אלא בהרשאות משום תקנה כדי שלא ישתקע ממון בני אדם אצל המופקדים ולא על דרך העקר, ותשובה לרבנו שמואל בר חפני ז"ל נהגו לכתוב בהרשאה [ד' אמות] מחלק המרשה בארץ ישראל שלא יחזיק בו המורשה ולא יקנה בו [כי אם] (כי אין) מקומו ידוע ולא ממוצר במיצרים והמורשה אינו קונה קרקע הניתן לו ולא המטלטלין שעל גביו וה"ה [והרי הוא] שליח והכי אמרינן בגמרא [ב"ק ק"ד ע"ב] כי אתא נפק לאפיה עד תווך, ולא נתחוורו דבריו לרב בעל העטור ז"ל בהאי [דהאי] דנפק לאפיה עד תווך משום ששמח בהבאת המעות ולא מפחד שמא יקנה הקרקע שהקנה לו דהיינו סיפא דביתיה. והרב אלברצלוני ז"ל כתב יש שסומכין על ד' אמות שקונין לו בכל מקום דאמרינן בפרק קמא דמציעא [י' ע"א], ויש סומכין על ד' אמות של קבורה, ויש אומרים דדוקא שיש לו קרקע, וכן דעת הרב בעל העטור ז"ל, וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ג' מהלכות שלוחין [ה"ז] שמה שסומכין על ד' אמות של ארץ ישראל שהם דברים רעועים ועוד האריך בזה. וכתב הרמב"ן ז"ל בחדושי גטין בפרק קמא [ח' ע"ב] שמה שהוצרכו הגאונים ז"ל לתקן אינו אלא במי שאין לו קרקע שאז סומכין על ד' אמות של ארץ ישראל או של קבורה ונראה לו לרבינו ז"ל שאף תקנתן של גאונים ז"ל אינה אלא במקום שאין בית הכנסת ידוע לכלם אלא שכל אחד ואחד יש לו מקום ידוע לישיבתו וזה אין לו אבל במקום שיש בית הכנסת ידוע לכלם או בית הקברות שקנו (אותו) [אותן] ממון הציבור יכולין להרשות אגבן ולהקנות מעקר הדין ולא מתקנתן של גאונים ז"ל, למה זה דומה לחצר השותפין שאין בה דין חלוקה. וכן האריך ז"ל בפרק חזקת [ב"ב מ"ד ע"ב] גבי מכר לו פרה מכר לו טלית וכתב ז"ל התם דבמקום דליכא חד מהני ואמר (דלית) [דאית] ליה ארעא מהמנינן ליה ובלבד שלא יהא חב לאחרים בהודאתו באותה שעה, וכן כתב הר"י מקרקושא ז"ל בשם ר"י ז"ל, וכן כתב הרשב"א בתשובותיו כדברי הרמב"ן ז"ל שכתבתי, מכל מקום כתב שטוב הוא שיהיה לו קרקע ושגם סיים אותו שטוב הדבר. וגם כתב כדברי הרב בעל העטור ז"ל שכתבתי למעלה שיש לסמוך על המקום המושאל והמושכר שכל שכותבין עליו פרוזבול מקנין על גביו וכן כתוב בספר החשן בסימן (קי"א) [רי"ג] שבשאלת מקום או בהשכרתו יספיק. ולענין מקומות של בית הכנסת כתבו בשם הרא"ה ז"ל בפרק קמא דקדושין דמי שיש לו אב אינו יכול לזכות אגב בית הכנסת לפי שאין לו זכות בה, שאף על פי שמתחלה זכו אותה לכל העולם אי אפשר לזכות אלא לנולדין כדאיתא בפרק מי בבתרא [ב"ב קמ"א ע"ב], אבל לא למי [שלא] (ש)היה בעולם אלא שהבן זוכה בה מכח ירושת אביו ונמצא שמי שיש לו אב אין לו זכות בבית הכנסת. ואנו בהסכמותינו הוצאנו מהכלל שלא לדון על פי הרמב"ם ז"ל בדין אגב וזה מועיל שאף על פי שידענו שמן הדין אינו כלום רצינו לשעבד עצמנו בזה ולסמוך על המורים כן אף על פי שהוא טעם חלוש וכדאמרינן בירושלמי בפרק שבועת הדינין [שבועות פ"ו ה"ו] על מנת שיש לי רשות לגבות מהמטלטלין לא גבי אמר רבי מונא אין כתב ומר אף על גב דלית ביה דינא יהא גבי, וכתב בעל העטור ז"ל במאמר אגב בשם רבינו חננאל ז"ל אם כתב הלוה למלוה אף על גב דלית ביה דינא יהא גבי כלומר שאף על פי שאינו מן הדין נתרציתי לך שתגבה חוב זה גבי ממטלטלין, וכן הענין לעניות דעתי בזה שכיון שאנו יודעים שאינו מן הדין ונתרצינו בזה תנאי ממון הוא וקיים כנ"ל. גרסינן בפרק קמא דקדושין [כ"ז ע"א] איבעיא להו שדה לאחד ומטלטלין לאחר מהו ובעינן למפשטא מדתניא עשור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו ודחינן שאני רבי עקיבא דיד עניים הוא. ומדאמרינן שאני רבי עקיבא וכו' ילפי קצת רבואתא דשדה לאפוטרופוס ומטלטלין ליתומים קנו דכי היכי דגבאי יד עניים אפוטרפוס נמי יד יתומים. ואחרים אומרים דגבאי שאני לפי שהעניים מוטלין עליו לפרנסן וכל שאין מעות בכיס צריך לטרוח בשבילם ונמצא שיש לגבאי טובת הנאה במה שהעניים זוכין בו והוה ליה כשדה ומטלטלין לאחד מהן מה שאין כן באפוטרופוס. ולא נתחוורו דבריהם לרשב"א ז"ל ולהר"ן ז"ל, והראשון אצלי עקר. ולפיכך כשמקנין מטלטלין ליתומים כותבין קרקע לאפוטרופוס ומטלטלין ליתומים אבל לקטן שאין לו אפוטרופוס לא.
